בשנת 1923 ייסד זאב ז'בוטינסקי את תנועת בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור). מטרת התנועה הייתה להכשיר את היהודים, אחרי 2000 שנות גלות, להיות מוכנים להקים ולנהל מדינה. כעבור עשור מנתה התנועה עשרות אלפי חברים במדינות רבות.

במקביל להכשרת היהודי החדש עסקה הציונות הרוויזיוניסטית – שנפרדה מההסתדרות הציונית – גם במאבק בכובש הבריטי, למען הקמת מדינה יהודית.
עם הקמת המדינה הצטרפו לוחמי אצ"ל ולח"י לצה"ל ופוליטית הקימו את מפלגת חירות בעוד המתונים הצטרפו ל"ציונים הכלליים". כל השנים היו מפלגות הימין באופוזיציה, כשהמנהיג הבלתי מעורער וממשיכו של ז'בוטינסקי היה מנחם בגין, לימים ראש הממשלה אחרי המהפך הפוליטי ב-1977. מנחם בגין נודע בלשונו השנונה, מצפונו המייסר ואמונתו בחוזקת עם ישראל. תחת ממשלתו הגיעה ישראל להסכם שלום עם מצרים.

מהזווית האישית מספר צביקה בר ששת השותף מהמייסד של "שופרות ישראל": ימים ספורים לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים נפנתה הממשלה להגדיל את הרחבה שלי הכותל המערבי. זמן קצר לאחר הכנתה של הרחבה התקיים ברחבה טקס/מסדר של תנועת ביתר לציון שחרורה של ירושלים המזרחית. אבי, מאיר בר ששת (איש אצ"ל, שעלה ארצה ל האוניה "אקסודוס"), לקח אותי איתו לטקס. זכיתי לעמוד איתו בשורה הראשונה בתמונה המצורפת בפינה הימנית התחתונה) ולתקוע בשופר; אני ניסיתי בשופר איל ואבי תקע בשופר תימני – מעשה ידיו – מקרן של קודו. ברקע ניתן לראות את מנחם בגין, אז ראש האופוזיציה (ראשו מוסתר על ידי הדגל).
 
www.shofar.co.il