מהו שופר?
השופר הוא כלי נגינה עתיק יומין, המיוצר מקרן של חיה. בימינו משמש השופר בעיקר בפולחן היהודי במהלך תפילות ראש השנה ויום הכיפורים. בעת העתיקה שימש השופר גם להעביר הודעות להכריז על אירועים וכינוסים. שופר וברבים שופרות
איך מכינים שופר?
השופר מיוצר מקרניים של חיות כשרות כגון עז, איל (זכר של הכבש) וקודו אך לא מקרניים של חיות ממשפחת הפרה. הקרן עשויה מחלבון מבני בשם קרטין. חלבון זה מהווה גם את המרכיב העיקרי בפרסות, צפרניים ונוצות. הקרן קשוחה ועמידה ללחצים פיזיים גדולים, למשל בהתנגשות קרניים בין שני אילים לפני תקופת החיזור.
ראשית מופרדת קרן הקרטין מהשלד הגרמי שבתוכה, כך שנוצר צינור חלול. באמצעות חימום גורמים לקרן להתרכך וכך אפשר לעצב אותה כראות עינינו; ישרה תלקית או שטוחה לחלוטין. בקצה הדק של הקרן קודחים את הפיה. ובסוף מלטשים ומבריקים את הקרן כדי להעניק לה מראה הדור וראוי. לעיתים מוסיפים איורים או קישוטי כסף או זהב.
בקרת איכות – השופר חייב להיות נטול פגמים כדי שיוכל לשמש בטקסי התפילה. אסור שיהיו בו סדקים ואסור לתקן שופר פגום על ידי מילוי סדקים והדבקה. עניין זה חמור ביותר בימינו, שכן מקורות לא יהודיים מנסים לדחוף לשוק שופרות מתוקנים שאינם קבילים לצרכי פולחן.
איך תוקעים השופר?
תקיעה בשופר, מבחינה טכנית, דומה לתקיעה בכלי נשיפה ממתכת. יש להצמיד את פיית השופר אל שפתיים הדוקות ואז לנשוף מבעד לשפתיים ההדוקות כך שהשפתיים רוטטות ומרעידות דרך הפיה את השופר כולו וכך מופק הצליל. יש שיגידו : "דמיין, שפה שלך מלא מים ומבעד לשפתיים קמוצות אתה מנסה להתיז את המים הכי רחוק שתוכל". יש שמצמידים את השופר דווקא לצד הפה ולא לאמצעו.
מהם קולות השופר בפולחן היהודי?
שלושה סוגי תקיעה מוכרים הטקס היהודי:
תקיעה – צליל יציב וממושך שמסתיים והגבהת צליל
שברים – שלושה קולות יבבה שסך המשך שלהם כמשך תקיעה
תרועה – תשעה צלילים קצרים – סטאקטו במוסיקה – או צליל אחד מתמשך עם תשע עליות וירידות בצליל.
תחזוקה של השופר
יש לשמור על השופר יבש. יש לאחסן אותו עטוף במטלית רכה לאחר התקיעה יש ליבש אותו מהנוזלי הפה שהצטברו בו בעת התקיעה.
